‫‪1‬‬

‫‪ .1‬מבין קטעי המקור הבאים יש לבחור ‪ 4‬קטעי מקור הממחישים את האידיאולוגיה של חנה סנש‬
‫והעוזרים להמחיש את דמותה המיוחדת‪.‬‬
‫‪ .2‬נסחו מונולוג של ‪ 5‬דקות – מונולוג שבו חנה סנש מציגה את עצמה ואת רעיונותיה‪.‬‬
‫‪ .3‬בסוף המונולוג כל הקבוצה תתבקש לענות על שאלות מן המליאה על דרכה הייחודית של חנה סנש‪.‬‬

‫בודפשט ‪27.10.1938‬‬
‫אינני זוכרת אם ספרתי כבר שאני ציונית‪.‬מלה זו אומרת הרבה מאוד‪.‬אומר בקיצור מה משמעותה בשבילי‪ :‬אני מרגישה‬
‫שעכשיו אני יהודיה בעלת הכרה‪ ,‬ובכל מעודי‪ .‬אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ ישראל ולהשתתף בבניינה‪.‬‬
‫נקל להבין שרעיון זה לא נולד בן לילה‪ .‬לפני שלש שנים‪ ,‬כאשר שמעתי בפעם הראשונה על הציונות‪ ,‬התנגדתי לה בכל‬
‫כוחי‪ .‬אבל המאורעות והתקופה בה אנו חיים קרבו אותי בינתיים לרעיון זה‪ .‬כמה שמחה אני שהגעתי אליו‪ .‬עכשיו חשה‬
‫אני קרקע מתחת לרגלי ורואה לפני מטרה אשר כדאי לעמול למענה‪ .‬אתחיל ללמוד עברית‪ ,‬אבקר בחוג העוסק בכך –‬
‫במלה אחת רוצה אני לפעול במרץ‪.‬‬
‫השתניתי לגמרי וכה טוב לי ככה‪ .‬האמונה נחוצה מאוד לאדם וחשוב שתהיה לו הרגשה שחייו אינם מיותרים‪ ,‬אינם‬
‫חולפים לריק‪ ,‬שהוא ממלא תפקיד‪ .‬את כל אלו נותנת לי הציונות‪ .‬ולא אכפת לי שאני שומעת הרבה דעות מנוגדות‪.‬‬
‫העיקר בשבילי שאני מאמינה בהגשמת הציונות‪ .‬הכרתי הברורה היא כי זהו הפתרון היחיד של הבעיה היהודית וכי‬
‫המפעל הנהדר בארץ ישראל הולך ומוקם על יסוד איתן‪ .‬אני יודעת שיהיה קשה אבל הכל כדאי‪.‬‬

‫בודפשט ‪20.11.1938‬‬
‫רעיון אחד מעסיק אותי ללא הרף‪ :‬ארץ ישראל‪ .‬כל מה שקשור לשאלה זו מדבר אל לבי – כל השאר אינו חשוב‪.‬מובן‬
‫שבשיטתיות לומדת אני רק דבר אחד – עברית‪ .‬אני ממשיכה בלימוד זה באינטנסיביות רבה‪ .‬אני כבר יודעת מעט‪.‬‬
‫[למשל‪"( :‬גם יודהת קטן עברית" ‪(,‬כך נכתב בעברית ביומנה]‪.‬‬
‫כבר ברור לי שאבחר במקצוע חקלאי‪ ,‬יתכן שאלמד לעבוד במשק חלב או בתעשיית הגבינה‪ .‬בחורה אחת‪ ,‬שכבר‬
‫הייתה בארץ ישראל‪ ,‬השיאה לי עצה זו‪ .‬היא סיפרה בהתלהבות על החיים בארץ‪ .‬כמה טוב היה להקשיב לדבריה!‬
‫כל מה שיכול להסב לנו‪ ,‬בתורת יהודים‪ ,‬נחמה‪ ,‬שמחה ומעט יופי מגיע משם‪ ,‬מארץ ישראל‪.‬‬

‫בודפשט ‪20.11.1938‬‬
‫רעיון אחד מעסיק אותי ללא הרף‪ :‬ארץ ישראל‪ .‬כל מה שקשור לשאלה זו מדבר אל לבי – כל השאר אינו חשוב‪.‬מובן‬
‫שבשיטתיות לומדת אני רק דבר אחד – עברית‪ .‬אני ממשיכה בלימוד זה באינטנסיביות רבה‪ .‬אני כבר יודעת מעט‪.‬‬
‫[למשל‪"( :‬גם יודהת קטן עברית" ‪(,‬כך נכתב בעברית ביומנה]‪.‬‬
‫כבר ברור לי שאבחר במקצוע חקלאי‪ ,‬יתכן שאלמד לעבוד במשק חלב או בתעשיית הגבינה‪ .‬בחורה אחת‪ ,‬שכבר‬
‫הייתה בארץ ישראל‪ ,‬השיאה לי עצה זו‪ .‬היא סיפרה בהתלהבות על החיים בארץ‪ .‬כמה טוב היה להקשיב לדבריה!‬
‫כל מה שיכול להסב לנו‪ ,‬בתורת יהודים‪ ,‬נחמה‪ ,‬שמחה ומעט יופי מגיע משם‪ ,‬מארץ ישראל‪.‬‬
 ‫‪2‬‬

‫נהלל ‪23.9.1939‬‬
‫זה ארבעה ימים אני נמצאת כאן‪ ,‬הנני בעמק יזרעאל בנהלל‪ .‬סוף סוף הגעתי הביתה‪ ,‬לארץ ישראל‪ .‬עוד אינני מכירה‬
‫את בית הספר‪ ,‬אני נמצאת במקום יומיים בלבד וטרם הספקתי לראות הכל‪ ,‬אבל האוירה של הארץ כה טובה והאנשים‬
‫כה ידידותיים‪ ,‬נדמה לי שאני נמצאת בתוכם כבר הרבה הרבה זמן‪.‬‬
‫אינני שוכחת לרגע שאני משקיפה על הכל מנקודת ראות אידאלית ושעוד נכונו לי ימים קשים‪ .‬מטרת חיי‪ ,‬יעודי‪ ,‬הם‬
‫שקושרים אותי לארץ‪ ,‬ברצוני לא לחיות סתם אלא למלא יעוד‪ .‬אבל הן כל מי שחי כאן ממלא יעוד‪.‬‬

‫נהלל ‪17.2.1940‬‬
‫לפני כמה ימים נפל מבטי על שני דברים‪ ,‬על גלויה מבודפשט ששלחה אווה מנשף של איזו חברה ועל ידי הפצועות‬
‫מעבודה‪.‬‬
‫לרגע שאלתי את עצמי את השאלה‪ :‬האם לא הייתה זו רומנטיקה טיפשית‪ ,‬נגד האינסטינקט‪ ,‬לעזוב את החיים הקלים‬
‫ולבחור בחיים של עבודה קשה‪ ,‬של פועלת?‬
‫אבל כעבור רגע נחה דעתי‪ ,‬אני יודעת‪ :‬לא הייתי יכולה לחיות אותם החיים של הגולה‪ ,‬פה בארץ ישראל מקומי‪ .‬רק‬
‫שאלה אם בחרתי בדרך הטובה‪ ,‬אני חושבת שכן‪ .‬אני חושבת שלא אהיה פועלת פשוטה‪ ,‬יש לי רצון לחפש את‬
‫האפשרויות להיטיב‪ ,‬לגדול‪ ,‬לעזור‪ ,‬ואני מקווה שאולי תהיה לי גם יכולת לכך‪  .‬‬

‫נס ציונה ‪21.9.1941‬‬

‫ערב ראש השנה‪ ,‬שנתיים מאז עזבתי את הבית‪ ,‬את אמא‪ .‬מה הייתי מדברת עם אמא לו נפגשנו? יכולתי להגיד לה‬
‫את שהרגשתי אתמול‪ ,‬לחץ חזק וקשה‪ ,‬יכולתי לבכות‪ .‬כי הרגשתי‪ :‬שתי דרכים עומדות לפני – לחפש את אושרי‬
‫הפרטי ולהעלים עין מהשגיאות אשר מסביבי או להשקיע כוחות במלחמה הורסת וקשה בעד דברים שהם טובים‬
‫ונכונים בעיניי‪.‬‬
‫נדמה לי שהברירה אינה בידי‪ ,‬טמונות בי תכונות הקובעות את דרכי‪ ,‬אם גם אכיר את כל הקושי והסבל הכרוכים בה‪.‬‬
‫אבל האם יש בי כוח וכשרון להגשים את כל אשר ארצה? והאם נכון יהיה רצוני?‬
‫הרוב אומרים כי בעיניי יש ערך לדברים אחרים ועל כן קוראים לי – אידיאליסטית‪ .‬זה מצחיק אותי‪ ,‬לו רציתי להיות‬
‫אחרת לא הייתי יכולה‪.‬לא יכולתי שלא‪  ‬לחפש את הנכון בעיניי‪ ,‬ולא יכולתי שלא לנסות להגשים אותו‪ ,‬אין זו זכותי – זה‬
‫טבעי‪.‬‬
‫המאמינה אני באלוהים? אינני יודעת‪ .‬אלוהים שלי מורכב מאוד‪ .‬הוא יותר סמל וביטויי לכוחות מוסריים הקיימים בעיניי‪.‬‬
‫אני מאמינה‪ ,‬למרות הכול‪ ,‬שהעולם נברא לטוב‪ ,‬ואין רע בעולם שלא יבצבץ בו שמץ של אור‪ ,‬של טוב‪,‬‬
‫כל אלו מילים‪ .‬החיים ידברו‪ ,‬החיים יעידו‪ .‬אני יודעת שדברי הם דברי אדם שהכיר מעט מאוד מהסבל והרוע אשר‬
‫בעולם‪.‬הדרך עודנה לפניי‪.‬‬

‫שדות ים קיסריה‪8.1.1943 ,‬‬

‫היה זה שבוע שזעזע אותי‪ .‬קם בי איזה רעיון פתאומי שאני צריכה לנסוע להונגריה‪ ,‬להיות שם בימים האלה‪ ,‬לתת יד‬
‫לארגון עליית נוער ולהביא גם את אמא‪.‬‬
‫במידה שידעתי את האבסורד שברעיון זה‪ ,‬הנה הוא נראה לי בכל זאת לאפשרי והכרחי‪ ,‬וחשבתי לקום ולעשות‪.‬‬
‫‪...‬לפעמים‪ ,‬כשאני חושבת על אמא ועל אחי תוקף אותי פחד איום‪ ,‬האם נתראה עוד? ושאלה מנקרת ונוקבת – המותר‬
‫היה‪ ,‬האם היה זה דבר אחר מאשר אנוכיות ללא גבול?‬
‫פעם‪ ,‬בעובדי במספנה‪ ,‬שאל אותי א‪ .‬ככה סתם‪ ,‬אם אני "טובה"‪ .‬התחלתי להרהר בשאלה‪ .‬אולי לא‪ ,‬אינני טובה‪ .‬לאלו‬
‫שקרובים אלי‪ ,‬שאוהבים אותי‪ ,‬שטובים אלי‪ ,‬אכזרית אני‪ .‬רק למראית עין טובה אני‪ .‬למעשה יש לי לב קשה כאבן‬
‫ליקרים לי‪ ,‬ואולי גם לעצמי‪.‬‬
 ‫‪3‬‬

‫שדות ים קיסריה ‪22.2.1943‬‬

‫כמה מוזרה לפעמים השתלשלות הדברים‪ .‬ב‪ 8.1.43‬רשמתי מלים אחדות על הרעיון הפתאומי שזיעזע אותי‪ .‬לפני כמה‬
‫ימים ביקר כאן חבר מחצר כנרת‪ ,‬חבר בפל"מח ולערב קבענו לשוחח על החדשות אצלו ואצלי‪.‬‬
‫אחרי מלים מעטות התברר שנושא השיחה אחר – מתארגנת פלוגת פל"מח שתפקידה‪ ...‬בדיוק כמו שהרגשתי אז‪...‬‬
‫הדבר הדהים אותי ממש‪ .‬הזדהות כזאת! ותשובתי היתה כמובן שהנני מוכנה ללא כל היסוסים‪.‬‬
‫הדבר עוד בגדר תכנית‪ ,‬אולם הוא הבטיח לפנות בעיניין זה לועדת הגיוס‪ ,‬כי הוא רואה אותי כמתאימה לתפקיד זה‬
‫מהרבה בחינות‪.‬‬
‫אני מרגישה מעין גורליות בדבר‪ ,‬כמו אז‪ ,‬בזמן עלייתי‪ .‬גם אז לא הייתי ברשות עצמי‪ .‬כבשה אותי מחשבה שלא נתנה‬
‫לי מנוח וידעתי שאעלה למרות הקשיים הרבים שעמדו בדרכי‪.‬‬
‫וכעת אני מרגישה שוב את המתיחות הזאת לקראת דבר חשוב והכרחי ואת הפטליות שבו‪.‬‬
‫יתכן שכל זה יתבדה בידיעה קצרה ‪ -‬העניין נדחה‪ ,‬או שלא ייקחו אותי‪ .‬אבל אני חושבת שיש בי את תכונות המכשירות‬
‫אותי במידה מרובה דווקא לתפקיד זה ואלחם בכל יכולתי בעדו‪.‬‬

‫שדות ים קיסריה‪29.5.1943 ,‬‬

‫אני מחכה ליום שיקראו לי‪ .‬אינני יכולה לחשוב על דבר אחר‪.‬נדמה לי שכלפי חוץ אין מרגישים בי שינוי‪ .‬אני ממלאת את‬
‫עבודתי היומיומית כרגיל‪ .‬אבל יש וארגיש שאני מסתכלת כאן על הכל כאילו ממרחק‪.‬‬
‫את הכל אני רואה כבר מבחינה זו – האם הוא דרוש לי לקראת התפקיד החדש או לא‪ .‬אינני רוצה להתקשר לאנשים‪,‬‬
‫יותר קל ללכת‪ .‬לא‪ ,‬זה שקר‪ ,‬דווקא עכשיו הייתי רוצה אדם קרוב לי‪.‬‬
‫יש דברים שאין לבטא אותם‪ .‬האדם נוטה לטשטש אותם ומדמה לעצמו שכל עוד המלה לא נאמרה אין הדבר קיים‪ .‬אני‬
‫מבקשת ומתפללת רק לדבר אחד‪ ,‬לבל תמשך זמן רב הצפייה‪ ,‬שאגיע למעשים בקרוב‪ .‬והשאר – אינני מפחדת‬
‫מכלום‪ ,‬אני בטוחה בעצמי ואני מוכנה לכל‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫שדות ים קיסריה ‪11.1.1944‬‬
‫השבוע אסע למצריים‪ .‬מגויסת‪-‬חיילת‪ ,‬על תנאי הגיוס‪ ,‬על הרגשותיי מסביב לזה‪ ,‬על החדשות לכך – ועל מה שלפני –‬
‫אין ברצוני לכתוב‪ .‬אני רוצה להאמין שנכון הוא אשר עשיתי ואעשה‪ .‬את השאר יגיד הזמן‪.‬‬
‫(כך מסתיים היומן)‪                    ‬‬